"בסך הכל היא ילדה טובה, תמיד עושה שיעורים. היא לא אוהבת ללכת לבית הספר, אבל עושה את החובות. בזמן האחרון היא מרבה להתלונן שהיא לא מרגישה טוב, היא מתקשה לקום בבוקר ולא כל כך רוצה ללכת לבית הספר. היא גם הפסיקה לנגן וזה ממש חבל והיא עזבה גם את התנועה... היא נראית כועסת כל הזמן ומעדיפה להיות לבד בחדר ולא איתנו בסלון. היא אומרת שכל החברות שלה מעצבנות אותה וכבר לא מעניינות אותה"

 

"היא יושבת על הספה בסלון, בדרך כלל עם הטלפון ביד, זורקת הערות לכל מי שעובר לידה... לא פעם היא משתמשת במילים לא יפות. אנחנו (ההורים) יכולים לסבול את זה ולהבין שהיא בגיל ההתבגרות, אבל יש לה אחות קטנה, למה היא צריכה לסבול?"

 

כאשר מדברים על מתבגרים מרבים להסביר על אודות השינויים ההורמונליים והכימיים העוברים עליהם, וכן על שינויים מבניים במוח. ברמה ההורמונלית, המוח המתבגר עובר תהליכים ייחודים בשל שינויים משמעותיים ברמת הורמון גדילה, הורמוני המין וההורמונים אדרנלין וקורטיזון, שמפרישה בלוטת יותרת הכליה (אדרנל). הבלוטה הזאת מתקשרת עם בלוטת תת הרמה (היפותלמוס) במוח ועם בלוטת יותרת המוח הנמצאת מתחתיה ואחראית על שחרור והפעלה של הורמונים רבים, כולל הורמוני מין. האדרנלין והקורטיזול אחראים על תגובת הדחק של הגוף, ושינויים ברמתם משפיעים על ההתמודדות שלנו עם מצבי לחץ.

 

השינויים ההורמונליים המתרחשים בגיל ההתבגרות משמעותיים. לדוגמה, הרמה של הורמון המין הזכרי טוסטסטרון והורמון המין הנשי אסטרוגן עולות יותר מפי עשרה. הורמוני המין משפיעים גם על המוליך העצבי סרוטונין, שממלא תפקיד חשוב בבקרה על מצב הרוח ועל רמת העוררות המינית.

 

לא הכל ניתן להסביר על ידי הכימיה. ישנן שאלות קוסמיות, חוצות תרבות, זמן ומרחב, המאפיינות את גיל ההתבגרות.

לקריאה נוספת, קראו את "השאלה הבוערת של גיל ההתבגרות"